יום אחד…
"יום אחד אהיה גם אני סבא״, אמרתי לבן שלי.
״ותלך עם מקל״?
״כשאהיה מאד זקן קרוב לודאי״, עניתי
״ואז מה יקרה״?
״אז אתפזר ברוח. ואהיה בכל מקום״.
״גם אני רוצה להתפזר ברוח״, אמר
ואני, מתרגש, נשפתי על פניו ואמרתי
״הנה, התפזרו לך התלתלים. עכשיו
תביא את הכדור ונצא לשחק בחוץ
כל עוד אפשר, כשאין לי מקל״.
ההבנה של כאן ועכשיו
הבנת טבעך והסובב
מביאה לידיעה ש
נשימה באה ואינה חוזרת.
ואתם, עד כמה?
נעזרים בכאן ועכשיו, מודעים אליו
נושמים את הנשימה הספציפית, המיוחדת החד פעמית הזאת?
יום אחד- גם אתם- תהיו. אבל נכון לעכשיו
נהיה. פשוט, נחיה. עכשיו.